את המטאורולוגיה והתחזית של מדינת ישראל הביאו הייקים – בשנות השלושים – מגרמניה.

כשדני רופ עוד לא נולד...

בראשית היה רודולף פייגה, אשר שירת כמטאורולוג כבר בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה וניהל בשנות העשרים מכון מטאורולוגי פרטי בברסלאו.

כשהחליט להסתלק מאימת הנאצים ב- 1935 ולעלות לארץ ישראל, חבר אליו לותאר יוליוסברגר, מטאורולוג אף הוא, ועם שני אלה קם למעשה באוקטובר 1936 השירות המטאורולוגי האזרחי של ממשלת המנדאט בפלסטינה.

פייגה קיבץ סביבו צוות שהיה מורכב כולו על טהרת היקים. במשך הזמן הצטרפו אל שני "האבות המייסדים" היינץ גוטפלד (שהחליף את שמו מאוחר יותר למרדכי גלעד), אדגר רוזנאו (נפתלי רוזנן), משה טלר, גדעון שטייניץ, אורי מנה, צבי קראוטהמר, ורנר לוי, רודולף לוי, קרל-היינץ ליפשיץ, וולף גידעון לורך, ומאוחר יותר אורי שוורץ שהגיע מחיל האוויר הבריטי וכן דוד קלנר-עמירן שהצטרף אחרי שחרורו מפלוגת המודדים 524 בצבא הבריטי.

המנהל היהודי נחשד כמרגל...

פייגה נתמנה למנהל השירות. בעת מלחמת העולם השנייה עמד תחת פיקודו של קצין המטאורולוגיה במפקדת המזרח התיכון של חיל האוויר הבריטי, ה-RAF. פייגה שרת גם כסגנו לענייני מטאורולוגיה של מנהל מחלקת התעופה האזרחית, דגלס גארמבלי (Douglas Gurmbley), ולזמן מה שימש מנהל-בפועל של נמל התעופה לוד.

קצין בריטי (מנוול) העלה חשד שפייגה עוסק בריגול לטובת הגרמנים. לאחר תקופת מעצר קצרה בכלא עכו, משהופרך החשד, הוחזר לשירות.

עד לסוף תקופת המנדאט וקום מדינת ישראל היו כל החזאים (שהיו בכירים בין עובדי השירות המטאורולוגי) יהודים יוצאי גרמניה – למעט שלושה חזאים יהודים "לא יקים" שהצטרפו לשירות: יהודה טוקטלי יליד הארץ, הנדוש מהונגריה וון-האם הדרום-אפריקאי. סגנו של פייגה היה היינץ גוטפלד (מרדכי גלעד.)

וזאת התחזית...

התחזיות שהפיקו החזאים היו משלושה סוגים. האחת – תחזית כלכלית עבור כלי התקשורת, הרדיו והעיתונים, לטווח של יממה אחת. השנייה – תחזית למטרות נושאיות שונות, ובעיקר לחקלאות ולדיג. והשלישית – תחזית לצורכי התעבורה האווירית. הטייס (או טייס המשנה או הנווט במטוסי תובלה גדולים) היה מקבל מידי החזאי התורן תחזית מפורטת עבור נתיב הטיסה המתוכנן – החל מן הקווים הקצרים לחיפה, לביירות, לעמאן ולקהיר, ועד לקווים הארוכים יותר: לחבנייה ולבגדאד בעיראק (בדרך להודו ולמזרח הרחוק), או לקווים מעבר לים התיכון, לקפריסין, לאתונה או לרומא בטיסות לאירופה.

כותב שורות אלה, יקה גם הוא (שנתון 1925), שעלה ארצה ב- 1934, הצטרף לשירות המטאורולוגי בתחילת שנת 1945 ושירת בו עד שבאפריל 1948 נפצע ליד הכפר יהודייה, יהוד של ימינו, בעת עלייה על מוקש שהוטמן בידי ערבים (המושג "פלסטינאים" טרם נודע באותם ימים), בדרכו לעבודתו בנמל התעופה בלוד. שירתי שם כמ"כ בהגנה. נשתמרו בידי רישומים מקוריים רבים מאותה תקופה, ובהם לא רק פרטים מקצועיים, אלא גם נתונים מעניינים על מחירי מזון ותחבורה בימים ההם של צנע. כמו כן שמורים אצלי תצלומים שצולמו בנמל התעופה לוד. בשנת 1950 כתבתי ופרסמתי את נוסח ההדרכה העברי הראשון "מטאורולוגיה לטייסים". חומר ארכיוני עשיר מאד נשמר בידי צאצאיו של רודולף פייגה, ופרטים רבים על תולדות השירות המטאורולוגי המנדטורי כפי שנמסרו מפי הייקים ששירתו בו מופיעים בפרסומי השירות המטאורולוגי הישראלי.

סוף דבר

אחרי הכרזת מדינת ישראל נתמנה רודולף פייגה למנהל השירות המטאורולוגי במשרד התחבורה. הוא נהרג בשעת עבודתו בירושלים מפגיעת פגז ערבי עוד בעת מלחמת העצמאות. כמנהל השני נתמנה סגנו מרדכי גלעד, שהקים את מרכז החיזוי בבית-דגן אשר פועל שם עד ימינו; סגנו היה נפתלי רוזנן. למנהל השלישי נבחר יהודה טוקטלי. בל נשכח את תרומתם של המטאורולוגים הראשונים לנושא תחזית מזג האוויר ואף מורשתם הייקית, מורשת של מקצוענות, דיוק וסדר.